בארגונים שעוסקים באדם – חינוך, קהילה ושירות ציבורי – חירום ובטיחות לא יכולים להיות טלאי. הם צריכים להיות חלק מהתרבות הארגונית. לא ממקום של פחד, אלא מתוך אחריות, מקצוענות ואמון.

לפעמים, דווקא בתוך המרוץ היומיומי, עולה תחושה שמשהו חשוב – אולי סמוי, אולי מושתק – זקוק למבט חדש.
רגעים כאלה מזמינים עצירה. הסתכלות מחודשת על נהלים, סדרי עבודה, תרבות ארגונית, המקום של בטיחות וחירום בתוך העומס השוטף.

בנקודה הזו אני נכנס לתמונה: כשהאחריות מורגשת, אבל הדרך לא תמיד ברורה. כשיש תחושת פער – גם בלי לדעת להגדיר אותו במדויק. כשהשאלות כבר כאן, אבל התשובות עוד לא.

לא תמצאו כאן פתרונות מדף. אלא תהליך שנבנה ביחד אתכם ובקצב של הארגון, מבפנים – דרך שאלות, הקשבה ובנייה הדרגתית. בלי תבניות שחוזרות על עצמן. בגובה העיניים. מתוך כבוד לעשייה ולמורכבות.