הורים שמתנדבים לתגבר את האבטחה במוסדות החינוך ומנהלים שמתנדבים אצלם, הנה כמה דברים שכדאי לדעת:
בימים של מלחמה מצד אחד, ורצון לחזור לשגרה (היכן שניתן, עד כמה שניתן) מצד שני, בתי ספר רבים מתמודדים עם סוגיית האבטחה. ההתמודדות הזו מגיעה מצורך לתת מענה לשני היבטים חשובים:
1. תחושת הביטחון של ההורים, התלמידים והצוות. 2. הביטחון עצמו במרחבי בית הספר. (במסגרת הזו לא ניכנס למשמעויות של ההבדלים בין שני ה"צרכים". אך ברור שמענה עבור צורך אחד, לא בהכרח עונה גם על הצורך השני, ולהפך).
וכך מנהלים רבים מוצאים את עצמם מבקשים מהורים לסייע בתגבור האבטחה בבית הספר. להבנתי בינתיים אין הנחיות מיוחדות בעניין מטעם משרד החינוך או המשטרה.
הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון גם מצד ההורים המתנדבים וגם מצד המנהלים שמנדבים אותם:
1. ברמה החוקית - כדאי לדעת שלכל מאבטח בקניון או בבית ספר יש סט שלם של סמכויות ולצידן פעולות שלא בסמכותו. להורה שהוא לא מאבטח מוסמך עם תעודה אין את הסמכויות האלה, ואם יחרוג במשהו ממה שמותר לו כאזרח מן השורה (נושא נשק או לא), כנראה לא יעזור לו שיגיד שהוא בסה"כ בא להתנדב. כנ"ל ביחס להיבטים אחרים של הכנסת הורים/מבוגרים לשטח בית הספר, למשל: אישור העדר עבירות מין הוא תנאי סף להכנסת כל מאבטח או איש צוות אחר לבית הספר או לפעילות בית ספרית בשגרה. האם דואגים לזה גם בעת מלחמה? זה כמובן מטיל אחריות גם על המנהלים – דעו מה אתם לוקחים על עצמכם כשאתם מזמינים הורים להתנדב.
2. כנ"ל ברמה הביטוחית – לפני כמה שנים היה מקובל בבית הספר של בניי, שכל הורה מתנדב פעם-פעמיים בשנה למשמרות "נשק וסע" בבוקר בשער בית הספר. לפני כל משמרת, היו מחתימים אותנו ההורים על מסמך כיסוי ביטוחי פשוט ובסיסי. נראה לי כמשהו מתבקש גם בסיטואציה כזו. יכולות להיות השלכות ביטוחיות רבות בסיטואציה הזו – החל מההורה עצמו שיכול להיפצע, ועד פגיעה לא מכוונת בתלמיד (ואני בכלל לא מדבר על ארוע חבלני, אפילו סתם נפילה בחצר או במהלך ירידה למקלטים).
3. ברמה המהותית – הורה שמתנדב צריך קודם כל להבין היטב מה המשימה שלו ומה היא לא. להסתובב עם אקדח בבית ספר זו לא משימה. יש לדאוג לקבל תדריך ברור מבעל מקצוע ובעל סמכות לתדרך (קב"ט עירוני), התדריך צריך לכלול בין השאר: גבולות גזרה פיזיים (רוצים שיפטרל במגרש החניה? רק באזור המגרש האחורי? להגדיר), מקרים ותגובות (מה תפקידו בכל סיטואציה שעלולה לקרות), כוחות שכנים (בתי ספר שכנים, סיירת אבטחה עירונית, עמדה של פיקוד העורף וכו'), קשר – למי מדווח, באיזה מצבים וכו', ונקודות מקצועיות נוספות.
אני מציע להורים שרוצים להתנדב לבקש מענה לסוגיות האלה בין השאר ולשקול את ההתנדבות שלכם לאור התשובות שתקבלו.
למנהלים אני אומר: ברור שאתם נמצאים תחת לחצים אדירים של הורים שרוצים להרגיש בטוחים יותר - מצד אחד. מחסור במאבטחי מוס"ח (מוסדות חינוך) ומצאי שלא נותן תחושת ביטחון מספקת – מצד שני. עלויות גבוהות של המאבטחים - מצד שלישי, ורוח התנדבות גדולה במדינה – מצד רביעי. לכאורה זה פתרון אידיאלי. למעשה כדאי לשקול שוב האם המחירים הפוטנציאליים שווים את הרווח, ולזכור שבע"ה יגיע גם היום שאחרי המלחמה ולמה שנעשה עכשיו יהיו השלכות על היום הזה.
דוגמה חיובית לענ"ד: ההנחיות שפרסמה עיריית תל אביב. מצ"ב בתגובה הראשונה.
ולסיום, כפי שאמרנו בעבר, אבטחה אינה רק פונקציה של כמות נשקים על מ"ר או על X תלמידים. ישנן לא מעט פעולות שניתן וכדאי ליישם כדי להגביר את הביטחון בבית הספר ודרכו גם את תחושת הביטחון, עוד לפני שמוסיפים נשקים. בשורות טובות בע"ה לכולם.
