מתי לאחרונה ביקרתם בחוף הים? בפארק? בחורשה כלשהי? אפילו סתם לפיקניק...
יש מקומות בחוץ שמאוד נקי שם כמעט תמיד. ויש מקומות ש...איך נאמר? פחות.
למה זה ככה? ניסיתם פעם לחשוב?
יש נטיה לחשוב שזה בגלל ענייני אכיפה: איפה שיש יותר פקחים ומצלמות וקנסות ושלטים - שם הציבור מקפיד יותר על הניקיון, כדי לא להיתפס ולשלם. ואיפה שאין את כל אלה, פשוט משאירים מלוכלך.
האמת היא אחרת, ופשוטה הרבה יותר. המקומות הנקיים הם מקומות שבהם יש הרבה פחים מפוזרים בכל השטח, וכך מי שרוצה לשמור על הניקיון יכול לעשות זאת בקלות רבה וללא מאמץ מיוחד.
המקומות המלוכלכים הם כאלה שְאו שאין בהם פחים בכלל, או שהם תקועים באיזו פינה רחוקה כי האדריכל נוף אמר שזה מפריע פה באמצע... וכך מי שרוצה לשמור על הניקיון צריך מאוד מאוד להתאמץ בשביל זה.
בקיצור, כשיש אפשרות לשמור על ניקיון בצורה קלה ונעימה, זה יקרה גם בלי איומים.
למה זה חשוב? מה אפשר ללמוד מזה?
הדוגמה הזו ממחישה את ההבדל בין הנחיות / תקנונים / שלטים / ענישה וכד' לבין יצירת מסגרת, אקלים ושגרה של מציאות הרמונית שפשוט מאפשרת להתנהל כפי שאנחנו רוצים.
לכן כשאנחנו רוצים ליישם תקנון, נוהל או חוזר כלשהו, בין שאנחנו כתבנו אותו ובין שמדובר על הנחיות מגבוה, לא מספיק לכתוב מה צריך לעשות. חשוב הרבה יותר לכתוב (ולחשוב ולתכנן) איך אפשר לעשות זאת, בהתחשב בכל המרחבים המקומיים והארגוניים (חוק, הורים, תלמידים, אנשי צוות, מסורות, תקציב, אתגרים ייחודיים ועוד ועוד).
אם לא נדאג לכך שמי שרוצה לעמוד בהנחיות יוכל לעשות את זה באופן נוח ופשוט, זה פשוט לא יקרה (כמאמר הפתגם: מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה). וגם אם נהיה מאוד "חזקים" ונחושים, נמצא את עצמנו מהר מאוד, כמו בדוגמה של החופים, עסוקים כל הזמן באכיפה ופיקוח וענישה וזה לא יביא תוצאות אלא מקסימום תסכול ומירמור של כולם, גם מההנחיות עצמן, גם מכך שקשה ליישם אותן וגם מכמות האנרגיות שזה דורש.
יצירת מנגנונים פנים ארגוניים שמאפשרים עמידה בכללים אינה משימה פשוטה והיא יכולה לקחת זמן. אבל אם רוצים באמת להצליח ולא רק לסמן וי, זו הדרך.